<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ח</h1>
<h2>דף ס.</h2>
מגדף אינו חייב עד שיפרש השם כגון שאמר יכה יוסי את יוסי. ומוציאין כל אדם לחוץ, והדיינים שואלי' לגדול שבעדים, ואומר מפורש כמו שאמרו המגדף לא בכנוי, והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין את בגדיהם ואינו מתאחה אותו הקרע לעולם, והעד השני אומר אף אני שמעתי כמוהו ואינו מפרש יותר, וכן כל העדי' כלם לא יפרשו יותר אלא כל אחד אומר אני שמעתי כמוהו. ואם המגדף אמר בשם המיוחד חייב מיתה ועל הכנויין באזהרה כך פשוט בסנהדרין. וצריך שישמע מפי מי ששמע כשבירך לא עד מפי עד. ועוד פשוט ואינו מאחה לעולם ועוד פשוט בסנהדרין. ועוד פשוט והשומע הזכרה מפי חבירו פי' שבירך חייב לקרוע פי' ואפילו בכנויין, אבל מפי גוי בזמן הזה אינו חייב לקרוע בכנוי, אבל בשם המיוחד חייב לקרוע כך פשוט בסנהדרין. פי' ולאו דוקא ברכה אלא אפילו על דברי חרופין כעין רבשקה חייב לקרוע. וכיצד שוללו ואימתי תמצא בנתיב כ"ח [ח"ב] בדיני קריעה בדין כל הקרעים.
